נגיף הקורונה – היבטים חוזיים

בימים אלה, מתמודדות רשויות המדינה, כמו גם, גופים עסקיים ואנשים פרטיים, עם השלכות נגיף הקורונה (COVID-19).

מלבד השלכות בריאותיות, כלכליות ואישיות, למגיפה זו גם השלכות משפטיות.

עסקים רבים נתקלים כיום, או צפויים להיתקל בעתיד הקרוב, בקשיים בביצוע התחייבויותיהם החוזיות, כתוצאה ממגיפת הקורונה.

כך למשל, עסק אשר עושה שימוש בחומרי גלם או רכיבים שמקורם בסין, לצורך ייצור או הרכבה של מוצר המיועד ללקוחות אותו עסק, עשוי להיתקל בקושי בייבוא אותם חומרים או רכיבים, וכפועל יוצא מכך, ייתכן ולא יעמוד בהתחייבותו לספק את אותו מוצר ללקוחותיו במועד החוזי.

מובן כי עם התפשטות הקורונה והצעדים שננקטו בעקבותיה, השלכות המגיפה הולכות ומשפיעות על חלק גדול מהעסקים במדינה. בידוד של אזרחים, ביטול טיסות וביטול אירועים המוניים, הן רק כמה דוגמאות להשלכות אלה, אשר עשויות להיות להן משמעות משפטית ניכרת לעסקים רבים.

הדין הישראלי מכיר בכך שבנסיבות מסוימות (אליהן מתייחס המחוקק כ"סיכול חוזה"), עשוי צד לחוזה להיות מנוע מקיום התחייבויותיו, וכי מניעה זו לא תהווה עילה לאכיפת החוזה או לפיצויים (סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970) – זאת כאשר הפרת החוזה הייתה "כתוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ושלא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים".

אמנם, בתי המשפט נטו בעבר לפרש את הסעיף בצמצום, אולם אין לשלול כי במקרה בו צד להסכם היה מנוע מלקיים התחייבויותיו כתוצאה מההשלכות החריגות והבלתי צפויות של נגיף הקורונה, יוכר הדבר כנכנס בגדרי הסעיף הנ"ל.

יש לשים לב כי הוראה זו קבועה בדין הישראלי וחלה ברמת העקרון על התקשרויות מקומיות. ככל שמדובר בעסקה שחל עליה דין זר, ייתכן כי אותו דין לא יכיר באותה דוקטרינת "סיכול" או "כח עליון" (Force Majeure), כפי שהדבר מכונה בחו"ל.

אמנם, דוקטרינת הכח העליון קבועה באמנת האומות המאוחדות בדבר חוזים למכר טובין בין-לאומי, אך זו אינה חלה על כל העסקאות הבינלאומיות וישנם אף חוזים אשר קובעים מפורשות כי אותה אמנה לא תחול עליהם.

על מנת להתמודד מראש עם סיכונים מסוג זה, בחוזים רבים, ובפרט בחוזי אספקה או ביצוע עבודות, ניתן למצוא סעיפי "כח עליון", הקובעים בצורה מפורשת כי צד להסכם לא ייחשב כמי שהפר את ההסכם במקום בו מקורה של המניעה בנסיבות שאינן בשליטת אותו הצד לחוזה ואשר לא יכול היה למנוע באמצעים סבירים. לרוב, בצד אמירה כללית מהו כח עליון, אותם סעיפים מפרטים רשימה של אירועים ספציפיים המהווים "כח עליון", כדוגמת מלחמה, אירועי טרור, נזקי טבע, ועוד. אמנם במרבית המקרים אין באותם סעיפים התייחסות ספציפית למקרי מגיפה, אולם אין הדבר מונע בהכרח שימוש באותם סעיפים והכרזת מקרה "כח עליון" בקשר למגיפת הקורונה.

לאור האמור לעיל, עסקים המתקשרים כיום בהסכמים עם גורמים בארץ או בחו"ל, אשר עשויים להיות מושפעים, במישרין או בעקיפין, ממגיפת הקורונה, מוטב אם יכללו באותם הסכמים הוראה אשר תציין מפורשות כי עיכוב או אי קיום התחייבויות חוזיות בשל מגיפת הקורונה והשלכותיה, לא יהוו הפרה של אותו ההסכם.

ככל שהמדובר בהתקשרות קיימת, אשר צד לה מנוע מלקיים את התחייבויותיו החוזיות בשל מגיפת הקורונה, יש לשקול לתת לצד השני להסכם הודעה מתאימה בדבר מקרה הכח העליון, תוך בחינה משפטית של ההסכם ונסיבות המקרה. יוער כי חוזים רבים בהם קבועה תניית "כח עליון" דורשים באופן מפורש כי כתנאי לשימוש בסעיף הכח העליון, חובה למסור על כך הודעה לצד השני מוקדם ככל הניתן.

*מובהר כי האמור ברשימה זו הינו מידע כללי בלבד ואין לראות בו משום ייעוץ משפטי.